ראשיתו של הספורט בשנות ה-70 בקליפורניה , מקורו בתפיסת אימון חדשה לאותה תקופה – אימון משולב , הכוונה היא ליצור גיוון עבור ספורטאים שמתמחים במקצוע יחיד ומתחילים לאבד עניין וע"מ למנוע ירידה בכושר או אפילו פרישה , החלו לאפשר לאותם ספורטאים אימונים נוספים במקצועות אחרים (לרוב בענפים פופולריים ופחות מסוכנים מבחינת פציעות – שחייה/אופניים/ריצה(.
בשנת 1975 התווכחו בניהם כמה ספורטאים ואנשי צבא מי הוא ספורטאי הסיבולת הטוב ביותר , סופו של הוויכוח היה בהתערבות על תחרות שתיבחן את היכולת המקסימלית מכל מקצוע , באופן יחסי, כך שהאצנים מיד בחרו במרתון , השחיינים חישבו שהמשחה הארוך ביותר (1,500) לא ייתן יתרון מספיק ביחס למרתון ונקבע מסלול של 3,800 מ' ואילו רוכבי האופניים הסתפקו במרחק קלאסי של 180 ק"מ.
התחרות הראשונה נערכה בשנת 1975 ומאז צברה "משוגעים" נוספים…
בשנות ה-80 ניסו ראשי הענף להוסיף את התחרות לאולימפיאדה , אבל הוועד האולימפי התנגד לתחרות המונית וללוגיסטיקה האדירה הכרוכה בפינוי מסלול ארוך כל כך וכן את היותו ענף אמריקאי לחלוטין. בעקבות הכישלון להכניס את הספורט לזירה העולמית, הוחלט על הקמת ארגון עולמי שידחוף את הענף קדימה כמו בשאר הענפים והתקבלה החלטה להתאים את המסלול לדרישות האולימפיות , כך שהטיעונים המרכזיים שמנעו את כניסתו לא יהיו תקפים , אחד המהלכים הראשוניים היה להגדיר את אורך המסלול למסלול "סביר" מבחינת ארגון – זהו המרחק האולימפי – שבו השחייה והריצה הם המרחקים המקסימליים בתחרויות השחייה בבריכה והריצה באצטדיון.
בשנת 1989 נערכה אליפות העולם הראשונה למרחק האולימפי ובשנת 2000 (בסה"כ 10 שנים מאוחר יותר!) נערכה התחרות הראשונה באולימפיאדת סידני.
הענף אינו בשליטה אמריקאית כפי שהיה לפני 20 שנה , אלא מתאפיין בדומיננטיות של אוסטרליה, גרמניה, צרפת, קנדה וארה"ב (וכן ישנם ספורטאים מעולים ממדינות רבות נוספות).
