על ציר ההתקדמות
בפרק הראשון של הבלוג דיברתי על שיפורים של השיא האישי. היום זה הזמן לדבר על אותו הקיר, המחסום שמביא את התסכול ובודק לעומק מי הם החזקים ומי הם החלשים בכל הנוגע להתמודדות עם משבר בספורט. זה הזמן לדבר על ציר ההתקדמות.
הרבה מאוד ספורטאים (ואנשים בכלל) מאמינים שהתקדמות היא ציר אחד ישר מלמטה למעלה.
-
שמי מיכל ואני אלופת ישראל ב-50 ו-100 מטר פרפר. היום לומדת תואר שני במנהל עסקים באונ' בניו יורק. שמחה לשתף אתכם על עולם השחייה מהחוויה האישית שלי.
אם אתם שואלים אותי, ההנחה שהתקדמות שנתית של שחייןית היא ציר עולה היא לא נכונה, או לפחות לא לגבי כולם. התקדמות בעיניי היא למעשה קו מפותל שעולה למעלה ויורד למטה! ישנם זמנים בהם נשאר בקו ישר ולעתים לוקח עקומה חדה למטה. הירידה היא חלק מהעלייה.
אי שבירת שיא אישי לא אומר שהספורטאית לא בהתקדמות. אין זה מצביע על "שנה מבוזבזת", כפי שאני שומעת בקרב הרבה מהשחיינים הצעירים. אין זה מצביע בהכרח שאתה תקועה והכי חשוב לזכור – אין זאת סיבה להפסיק לנסות, לפרוש או להפסיק להאמין. זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות.
כל עוד אתם ממשיכים לעבוד קשה וממשיכים להאמין – אתם בהתקדמות!
-
הדברים בבלוג הם פרי יצירתה ועל דעתה של הכותבת בלבד.
